החלטה בתיק עב"ל 39070-09-10

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור הגב' אורה אונפהיים-דוניו ומר רפי וייס; בל 4501/06) ובו נדחתה תביעתו להכיר בפגימה בשורשי ידיו - תסמונת התעלה הקרפלית (להלן - המחלה) - כבפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה.

2.        התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי היא זו:

"א. התובע, יליד שנת 1954, עסק משך כעשרים שנה בתחום המחשבים - משך שמונה שנים ראשונות עבד כטכנאי מחשבים בחברת דיגיטל (במסגרת זו עסק בעיקר בפירוק והרכבה של מחשבים), בהמשך מונה כמנהל שירות באגף הטכני בחברת נט פלס (במסגרת זו ניהל עשרה עובדים הכפופים לו) ומאוחר יותר מונה כמנהל האגף הטכני וכסמנכ"ל שירות לקוחות, כאשר סך הכול עבד בתפקידי הניהול כשתים עשרה שנה שהסתיימו בחודש יוני 2002.

  ב .   התובע טען כי עבודתו כמנהל כללה מענה למכרזים, כתיבת דו"חות, החלפת מכתבים עם לקוחות ועמיתים לעבודה, דואר אלקטרוני, פגישות (במהלך חלקן הקליד תוך כדי הפגישה את תוכנה), הכנת מצגות וכיו"ב, כאשר מרבית המטלות הללו כרוכות בהקלדה מרובה בשתי הידיים וכתוצאה מכך מאמץ חוזר ונשנה בכפות הידיים. התובע העיד כי בתקופת עבודתו כמנהל (12 שנה) עבד מדי יום משך כ - 11 - 12 שעות, כאשר כ - 50% מזמן העבודה עסק בהקלדה. עוד הדגיש כי באף אחד מהתפקידים לא היה לו מזכיר/ה שביצע עבורו עבודות הדפסה.

  ג .  במהלך חודש ינואר 2002 החל התובע לחוש בהרגשת תרדמת בשורש כף יד ימין עם הרגשת נימול וכאבים. לאחר מספר חודשים חש תופעות דומות ביד שמאל. ביום 23.12.03 אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בשתי הידיים. התובע מייחס את מחלתו לתנועות ההקלדה המרובות."

3.        על בסיס תשתית עובדתית זו הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי הוכחו תנועות חוזרות ונשנות שהמערער ביצע בידיו ומינה כמומחה רפואי את ד"ר פעילן לבחינת הקשר הסיבתי שבין עבודת המערער לבין המחלה ממנה הוא סובל. ד"ר פעילן קבע בחוות דעתו כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין המחלה. לדבריו, "בהקלדה או עבודה עם עכבר, בשורש כף היד יש תנועה קלה בלבד. לא נגרם עומס/לחץ/כוח/רטט מכני ממוקם על הליגמנט הכפי בתעלה הקרפלית". על סמך האמור בחוות דעת זו דחה בית הדין האזורי את התביעה (להלן - פסק הדין הראשון).

4.        המערער הגיש ערעור על פסק הדין הראשון (עב"ל 650/08), אשר התקבל בחלקו והתיק הוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה נוסף, זאת משביסוד חוות דעתו של ד"ר פעילן  עומדת ההנחה כי עבודת הקלדה אינה מסוג העבודות אשר יכולות לגרום למחלה, והנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההנחיות המקצועיות הרפואיות של המוסד כפי שבאות לידי ביטוי בחוזר המוסד (חוזר נפגעי עבודה 1412 מיום 3.2.05) (להלן - חוזר המוסד). נציין כי מחוזר המוסד עולה כי המחלה אופיינית, בין היתר, לעוסקים בעבודות הקלדה באופן רצוף שעות רבות ביום.

כמו כן התבקש בית הדין האזורי להשלים את הבירור העובדתי ולבחון את "פרקי הזמן הרצופים בהם עסק המערער בעבודות ההקלדה בכל יום של עבודה. אין די בעובדה, כי המערער עסק במחצית משעות יום העבודה בעבודות הקלדה. חשובה לענייננו התייחסות לשאלת פרקי זמן רצופים בהם עסק בכך".

5.        בית הדין האזורי קיים דיון הוכחות נוסף ולאחריו קבע כי אין מקום לשינוי התשתית העובדתית שעמדה ביסוד פסק הדין הראשון זאת משגרסת המערער בנוגע לרצף ההקלדה - 5 שעות כל יום ברציפות - אינה סבירה ואינה אמינה. בית הדין האזורי מינה כמומחה נוסף את ד"ר אסא לב-אל אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה וציין כי אין הוא מסכים להנחה העומדת ביסוד חוזר המוסד לפיה ניתן להכיר בקשר סיבתי בין עבודת קלדנות לבין המחלה. נוכח עמדת המומחה הנוסף שב ביתה דין האזורי ודחה את תביעת המערער (להלן - פסק הדין השני).

6.        על פסק הדין השני הוגש הערעור שלפנינו ובו, בין היתר, שב המערער וטען כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה הנוסף משגם הוא, כמו המומחה הראשון - ד"ר פעילן, שולל מהיסוד את האפשרות להכיר בקשר סיבתי בין עבודת הקלדה לבין המחלה למרות האמור בחוזר המוסד. בנסיבות אלה עתר המערער, לחלופין, למינוי מומחה נוסף שלישי.

7.        המוסד טען שחוות הדעת המומחים שללו קשר סיבתי בין עבודת הקלדה לבין המחלה ובנסיבות אלה אין מקום למנות מומחה נוסף שלישי. עוד טען המוסד כי בית הדין האזורי לא נתן אמון בגרסת המערער לפיה עבד עבודת הקלדה רצופה, ולכן על פי הפסיקה ניתן לדחות את הערעור גם ללא הזקקות לחוות דעת המומחים משום שמלכתחילה לא היה בסיס עובדתי למינויים.

8.        לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שלפנינו לא שוכנענו כי התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי אינה מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה ולמינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. מן הראוי להדגיש כי המוסד עצמו לא חלק בפנינו על הקביעה העובדתית לפיה המערער עבד 50% מהזמן בעבודת ההקלדה של המערער כפי שנקבעה בהחלטת בית הדין למינוי המומחה.

9.        בנסיבות אלה ולאור האמור בחוזר המוסד יש קושי לקבל חוות דעת רפואיות שנקודת המוצא שלהן היא שלעולם הקלדה אינה יכולה לגרום למחלה. על בסיס קושי זה ניתן פסק הדין בערעור על פסק הדין הראשון (עב"ל 650/08).

10.    אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי יש להורות על מינוי מומחה נוסף - רופא תעסוקתי, על בסיס התשתית העובדתית שנקבעה. מאחר וענינו של המערער כבר הוחזר לבית הדין האזורי החלטתנו כי מינוי המומחה הנוסף יעשה במסגרת בית דין זה.

ניתן היום,  כ"א כסלו תשע"ג (5 דצמבר 2012 ), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.